דן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

1.בקשה נוספת לביטול הליכי הפש"ר בהם נקט החייב הוגשה לבית המשפט.

ראיתי לקבוע דיון בבקשה זו לאור נסיבות התיק ובעיקר לאחר שחלפו שנים מאז ניתן צו כינוס לנכסי החייב והוא חוסה תחת הגנת פקודת פשיטת רגל.

החייב לא טרח להתייצב לדיון מאחר שלדברי באת כוחו "אין לו כסף לנסיעות לבית המשפט".

כבר אומר כי להתרשמותי, העדרו מהדיון מבטא את יחסו המזלזל להליכי הפש"ר ומהווה המשך ישיר להתנהלות החייב בהליכים עד כה, התנהלות שכל כולה מצביעה על התעלמות מוחלטת מהדרישות המחייבות את מי שנוקט בהם מיוזמתו, התעלמות מהחיובים המועטים שהוטלו עליו במסגרתם, ומנגד ממשיך לחסות תחת הגנת הפקודה בלי לעשות מאומה לטובת הנושים, בלי למלא איזה מן החיובים בהליך ובלי לנסות ולקדם את סיומם.

2.מאחר שמדובר בחייב השוהה תקופה של שנים בהליכי הפש"ר, ראיתי לפרט את ההליכים הרבים בתיק זה בטרם ההחלטה; ההליכים הרבים מלמדים אודות התנהלות החייב, שככל הנראה והגם שהוא מצוי בהליך דנא כ- 15 שנה, טרם הפנים כי לצד ההגנה לה זכה בעזרת הליכי הפש"ר מוטלים עליו חיובים (הגם שאינם רבים) ואותם עליו למלא.

חרף הזדמנויות רבות שניתנו לחייב, ובכלל זה הסכמת כנ"ר לוותר על צו התשלומים במשך שנים, לא השכיל החייב למלא, אף לא את החיובים המינימאליים שאינם כרוכים בכל עלויות, כך לא טרח לדווח על הכנסותיו והוצאותיו כנדרש ולא הגיש את הדוחות החודשיים ואת האסמכתאות כמתחייב, כדי שניתן יהיה לקבל תמונה אמיתית המשקפת את רמת החיים בה הוא חי וכן תאיר את יכולותיו והתנהלותו בהליכים.

3.בשנת 1997 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. לאור נסיבות החייב – נפגע פעולות איבה, הסכים כנ"ר כי צו הכינוס ינתן "ללא חיוב בתשלומים חודשיים" כאשר בעת כניסתו להליכים הצהיר על חובות בסך של כ- 900,000 ₪.

למעלה מעשור לאחר מתן צו הכינוס וכדי לקדם את ההליכים ולדון בבקשת החייב למתן הפטר מונה בשנת 2008 עו"ד יואב שרון לשמש נאמן לנכסי החייב, לבקשת כנ"ר. דיון בבקשת החייב למתן הפטר נקבע למועד בשנת 2009.

עמדת הנאמן וכנ"ר, שהובאו בתסקיר הנאמן ובדיון שהתקיים לפני כבוד השופט זמיר, היתה כי יש לבטל את ההליכים בשל התנהלות החייב הנגועה בחוסר תום לב. כך למשל, נטען כי החייב לא דיווח על תקבולים שקבל מאת המוסד לביטוח לאומי (סך של 128,000 ₪ דאז), כך לא דיווח על כספים שקבל מהקונסוליה הצרפתית (ומהם גם נרכש רכב שנרשם על שם אשתו); כך נטען כי במשך השנים החייב "ייצר הכנסה והיה ביכולתו לשלם דיבידנדים לנושיו, אולם בחר שלא לעשות כן ואף להגיש לביהמ"ש תצהיר שקרי בתמיכה לבקשתו להפטר". עוד עולה מעמדות הנאמן וכנ"ר כי במשך השנים היה החייב מעורב בפעילות עסקית ואף שימש כדירקטור בחברה, והכל בלי לקבל היתר לכך או לידע את כונס הנכסים הרשמי, אף שהיה מוטל עליו לעשות כך, גם בניגוד לתצהיר שצרף לבקשתו למתן הפטר כי אינו מסוגל לעבוד.

עוד הוסיף הנאמן כי מבדיקתו עולה, שחרף גרסת החייב שהסתבכותו הכלכלית נבעה מהפיגוע החבלני בו נפגע, היה החייב 'מוגבל חמור' בבנק ישראל מספר חודשים לפני הפיגוע. הנאמן גם הביא לידיעת בית המשפט כי קופת הכינוס ריקה לחלוטין וכי הצעת ההסדר שהציע החייב לנושיו לפיה ישלם לנושיו בעתיד כ- 15% מהפיצויים שייפסקו לזכותו בתביעה שהגיש נגד הרשות הפלשתינאית (בגין פגיעתו בפעולת האיבה) היא הצעה "ערטילאית, שכן מדובר בהליך המתנהל כבר 12 שנים, לא ידוע אם יבוא לסיומו, ומה יהיו תוצאותיו, ואף אם יזכה החייב לא ברור מהם סיכויי הגבייה", (ואכן הסתבר כי החייב אינו ממשיך בהליכי התביעה, כי הוא "הקפיא" את התביעה וכי הוא "הולך לבטל אותה").

בנסיבות אלה, ומנימוקים נוספים שפורטו בתסקיר, הגיע הנאמן למסקנה כי יש לדחות את בקשת החייב למתן ההפטר, כי החייב חוסה שנים תחת הגנת הפקודה וכי ההליכים כולם נועדו למענו בלבד בלי להתחשב בחובותיו לנושים.

4.בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט זמיר טען החייב כי חייו נהרסו בעקבות הפיגוע, והתפלא כי "אחרי 13 שנה לפני שמונה חודשים נזכר אחד הנושים ומונה נאמן. פתאום הכל מתעורר". לטענת החייב הוא מסר לכנ"ר את כל המידע הרלבנטי, אך אמירות אלה היו סתמיות ללא כל תמיכה, ועוד ציין אף זאת באופן סתמי כי הוא "מאמין בתביעתו" נגד הרשות הפלשתינאית.

ביום 5.6.09 ניתנה החלטת כבוד השופט זמיר וכך קבע:

"מהחומר בתיק עולה בעייתיות בהתנהלותו של החייב, המעמידה בספק את האפשרות ליתן הפטר מחד גיסא, אך תמיהות באשר לפעולות שננקטו או לא ננקטו לאורך השנים המעמידה בספק את ההצדקה לבטל את ההליכים, מאידך גיסא.

דומה לכאורה כי ראוי לבחון סיומו של תיק זה לפי סעיף 35 לפקודה: בידי החייב מצוי 'נכס' משמעותי אחד, הוא תביעת הנזיקין בגין הפיגוע. החייב הציע 10% מפירותיו, אך ראוי לגבש הצעה מפורטת יותר. ככל שניתן מגובה ב"הערכת סיכון"/חוות דעת (פנימית וחסויה בשלב זה), באשר לסיכויי אותה תביעה, צפי הפיצוי האפשרי ויכולת הגבייה. הנאמן והכנ"ר ימסרו עמדתם תוך 30 יום לאחר מכן."

חרף ההחלטה לא עשה החייב דבר לקדם את ההליכים בדרך שהציע כבוד השופט זמיר בהחלטתו, דרך שנתנה מוצא מההליך ולא בדרך של הפטר בגלל "הבעייתיות בהתנהלותו" ותחת זאת הגיש החייב בחלוף כשנה מעת החלטת בית המשפט - בקשה למתן החלטה בבקשה למתן הפטר.

בתגובה לבקשה ציין הנאמן כי במהלך התקופה מאז החלטת בית המשפט, פנה לחייב מספר פעמים בבקשה שימציא לו טפסי 106, ביקש מהחייב להגיש דוחות לגבי הכנסותיו והוצאותיו, אלא שהחייב התעלם מפניות אלה, ולכן ביקש כי בית המשפט יורה לחייב להמציא את המסמכים המבוקשים, לרבות טפסי 106 בגין 7 השנים האחרונות, וכן עתר לחייב את החייב לשלם לקופת הכינוס 1,000 ₪ לחודש, כצו תשלומים.

כדרכו לא הגיב החייב תגובה עניינית, לא התייחס לבקשת הנאמן להצגת מסמכים לרבות טופסי 106 ותחת זאת טען (באופן מתחמק, כטענת הנאמן והכנר) כי מוטב היה לו לא היתה מוגשת בקשת הנאמן וכי היה עליו להמתין עם הגשת הבקשה עד לאחר מתן החלטה בבקשה למתן הפטר. אך מסמכים לא הציג ואף לא התייחס לדרישות אלה, וכדברי הנאמן החייב "מנסה להרוויח זמן נוסף מבלי לשלם סכום כלשהו לטובת הנושים".

מאחר שלא היה ממש בתגובת החייב, נעתרתי (ביום 21.12.10) לבקשה על כל חלקיה, הוריתי לחייב לשלם את צו התשלומים החודשי אותו העמדתי על סך של 1,000 ₪, כן הוריתי לחייב להמציא לנאמן את המסמכים שנדרש להציג.